הבעיה היא לא רק ש"אין אוכל טרי", אלא שהתהליך הפך לתעשייתי ומנותק.
אובדן הזהות של המזון: בעידן הסופרמרקטים, העגבנייה היא מוצר גנרי על מדף פלסטיק. אנחנו לא יודעים מי גידל אותה, מתי היא נקטפה והאם יש לה "אמא ואבא".
הניכור הצרכני: חוויית הקנייה היא פונקציונלית וקרה. אין שיחה, אין קהילה ואין סיפור מאחורי המוצר.
היעלמות העונתיות: הגלובליזציה גרמה לנו לשכוח מה גדל עכשיו בשדה. אנחנו צורכים מזון שעבר קירור ממושך או הובלה חוצת יבשות, מה שפוגע בערך התזונתי ובטעם.
קריסת החקלאות המקומית: פערי התיווך מקשים על החקלאים לשרוד, והצרכן העירוני מרגיש חסר אונים מול יוקר המחיה והאיכות הירודה.