הקהל המודרני (ובעיקר הקהל העירוני) מחפש "תיקון" לחוויה התעשייתית.
הצורך באותנטיות: רצון במוצרים "אמיתיים", כאלו שלא עברו עיבוד תעשייתי, עם פגמים קטנים של טבע (ירקות שלא נראים כמו בובות פלסטיק).
הצורך בקהילתיות: רצון להרגיש חלק ממשהו גדול יותר – להכיר את השכן, לדבר עם החקלאי, להרגיש את ה"ביחד" העירוני.
הצורך בביטחון תזונתי: לדעת בדיוק מה נכנס לגוף שלי ושל משפחתי, מתוך שאיפה לאורחבריא יותר.
הצורך בסיפור: אנחנו לא קונים רק לחם, אנחנו קונים את הסיפור של האופה שקם ב-4 בבוקר. זה נותן ערך רגשי לצריכה.
החזרת ה"פנים" למזון: "מרקטון" הופך את הקנייה למפגש אנושי. היצרן נמצא בחזית, מספר את הסיפור ומחזק את האמון.
חוויה רב-חושית: בניגוד לקנייה דיגיטלית קרה, היריד מציע ריחות, טעמים וטקסטורות גולמיות (עץ, יוטה) שמפעילים את החושים ומעוררים זיכרונות.
הנגשה דיגיטלית של ערכים שורשיים: האתר והאפליקציה לא נועדו להחליף את המפגש, אלא להעצים אותו. הם מאפשרים להכיר את החקלאים מראש, ללמוד על העונתיות ולשמור על הקשר גם אחרי שהיריד נגמר.
חינוך וערך מוסף: הסדנאות והפעילויות לילדים יוצרות דור חדש שמעריך אוכל מקומי ומבין מאיפה הוא מגיע (מהאדמה, לא מהקופסה).
הלוגו של מרקטון עוצב מתוך רצון לשלב בין עולם החקלאות המקומית, תחושת השורשיות והחיבור הבלתי אמצעי בין היצרן לצרכן.
הסמל מבוסס על שילוב של יד אנושית האוחזת בצמח הצומח מתוך מערכת שורשים. היד מסמלת את המגע האנושי והעבודה המקומית, בעוד שהצמח והשורשים מייצגים את הקישור הישיר לאדמה ואת הטריות המקומית. השורשים המעוגלים בחלק התחתון יוצרים תחושה של "גלים" או טביעת אצבע, המדגישה את ההשפעה הקהילתית ואת הייחודיות של כל תוצר.
הבחירה בפלטת צבעים המשלבת חום אדמה וירוק צמיחה נועדה לשדר אמינות, יציבות ורעננות טבעית. הטיפוגרפיה שנבחרה היא בעלת קווים נקיים וזוויתיים מעט, המעניקה למותג מראה מודרני ונגיש, תוך שמירה על חיבור לערכים המסורתיים של שוק מקומי ואיכותי